אל תלחם בפד' (Don't Fight The Fed)

הפד' פיתח מספיק כלים חדשים שאין כמעט גבול לכמה הוא יכול לבצע הידוק כמותי (QT). הפעמים הקודמות שבהם הוא ביצע הידוק כמותי הובילו לירידות ואי יציבות בשווקים שהובילה חזרה להקלה כמותית (QE), אבל זה היה לפני "המהפכה" במרץ 2020.

במשבר הקורונה הפד' פעל כמלווה של "המוצא אחרון" (כשהמצב לא טוב הפד' מתערב) לא רק לגופים פיננסיים טיפוסיים, אלא גם לגופים בכלכלה הריאלית כגון: עיריות, תאגידים ואפילו עסקים קטנים.

פעולות החירום האלו נועדו לספק ריביות נמוכות לכלכלה הריאלית גם כאשר המערכת הפיננסית לא פעלה כראוי, ניתן גם היה להשתמש במתקנים האלה גם להעברת ריביות גבוהות יותר.

הידוק כמותי אגרסיבי יוביל ככל הנראה לסדקים בשווקים הפיננסיים עוד לפני שהאינפלציה תתמתן. במקרה כזה, לפד' יש כעת את הכלים לתמוך בכלכלה הריאלית ולהמשיך לבצע הידוק כמותי עד היעלמות האינפלציה.

בפוסט הזה אני אסביר על הכלים של הפד' ואציין גם כלי חשוב מאוד שעדיין חסר לו. עקב כך כנראה נקבל הידוק כמותי שכנראה יהיה אגרסיבי יותר מהצפוי.

אפשט את הדברים שיהיו קלים להבנה.

שני המצבים של הפד'

הפד' עקף בהדרגה את "המתווך" וקיבל על עצמו את התפקיד של המלווה כמוצא אחרון לחלק נרחב של הכלכלה הפיננסית והריאלית. היסטורית, הפד' סיפק הלוואות חירום לבנקים מסחריים (המתווך) שהלוו לאחר מכן לכל השאר. הבעיה שהמודל העיסקי הזה הפך לפחות אפקטיבי עם החשיבות הגוברת של שוקי ההון.

כיום, הלווים מקבלים הלוואות ממגוון רחב של מלווים חוץ בנקאיים לרבות קרנות השקעה וברוקרים (ברוב הברוקרים ניתן לקבל מינוף = הלוואה). במהלך משבר הסאב פריים (2008) הפד' הכיר במציאות הזו ופעל כמלווה של המוצא האחרון לחלק מהמלווים החוץ בנקאיים הללו. מה שאפשר למלווים החוץ בנקאיים להמשיך להעניק הלוואות ללווים.

במהלך הפאניקה במרץ 2020, הפד' הלך צעד אחד קדימה. הוא פעל כמלווה של המוצא האחרון לא רק למתווכים פיננסיים, אלא גם ישירות ללווים. הוא סיפק הלוואות לכלכלה הריאלית כולל: תאגידים, ממשלות ועיריות ואפילו לעסקים קטנים. כתוצאה מכך הכלכלה הריאלית יכלה לקבל מימון למרות חוסר היציבות הפיננסית והחששות לגבי מצבם של הגופים הפיננסיים (בנקים מסחריים, בתי השקעות, קרנות נאמנות וקרנות פנסיה). בכך הפד' בידד את הכלכלה הריאלית מהעלויות של חוסר היציבות הפיננסית.

הכלי החסר

הכלי אשר חסר לפד' הוא שליטה טובה יותר על אג"ח ארה"ב (אג"ח האוצר), בעיות בו יכולות להשפיע על לווי הקצה (העסקים/האנשים הפשוטים שלוקחים הלוואות). אג"ח ארה"ב הוא מאגר הנזילות של הדולר וגם הבסיס לשערי הדולר העולמיים, כך שבעיות בשוק האג"ח הממשלתי משפיעות מאוד על הכלכלה הריאלית והפיננסית.

עם זאת, תשואות האוצר נקבעות על ידי גורמים רבים מעבר לפעולות של המדיניות המוניטרית כגון: גודל הגירעון הפיסקאלי, נזילות השוק, מגבלות רגולטוריות, אסטרטגיות עתודות חוץ, הסנטימנט בשוק וגורמים רבים אחרים. קריסה במחירי האג"ח יכולה להוביל לריביות גבוהות מידי ואילו נהירה מהירה "למקום מבטחים" יכולה להוריד את הריביות נמוך מידי. (זוכרים מחיר האג"ח הופכי לתשואה שלו, דיברתי על זה בפוסט כאן)

ישנו צורך בכלי מעודן יותר מעבר ל-QE/QT כדי שהמדיניות המוניטרית תשפיע בצורה יעילה יותר על הדאגות של העולם מהדולר.

הידוק כמותי והקלה כמותית הם בעצם חצי מהגורמים שנועדו להשפיע על תשואות האוצר על ידי קנייה או מכירה של כמויות מוגדרות של אג"ח ממשלתי.

מורידים את המעצורים

הפד' הצהיר על מחויבות "ללא תנאי" ליציבות המחירים, ויש לו את הכלים לבצע זאת. מתקני ההלוואות העתידיים של הפד' כבר יצרו מעורבות ישירה בכלכלה הריאלית. הפוקוס היחיד של הפד' כעת הוא אינפלציה, שהיא תופעה של כלכלה ריאלית אשר פחות רגישה לריביות גבוהות יותר מאשר הכלכלה הפיננסית. בעצם ביטול התיווך של המערכת הפיננסית, מאפשר לפד' להתייחס לשתי הכלכלות הללו בצורה שונה. המדיניות יכולה להיות הרבה יותר הדוקה ולהישאר כזו גם אחרי "שמשהו נשבר".

תודה על הקריאה.

מקווה שנהנהתם.

מוזמנים להרשם לרשימת התפוצה